יום כביסה היה יום חגיגה! ברור לכם שעל מכונות כביסה עדיין לא חלמו והכביסה נעשתה ידנית. אחת לשבוע או שבועיים, בהתאם לצורך, הזמינה אימי את הכובסת שהייתה עובדת עד שעות הצוהריים. אם זה היה בתקופת החורף, היו מחכים ליום של שמש כי את הכביסה צריך גם לתלות ולייבש. בערב לפני היו מכינים את החדר הגדול שהיום קוראים לו סלון או את חדר האורחים. מפנים את הרהיטים לצידי החדר ועושים על הרצפה מעגל גדול של ערמות לא גדולות של כביסה ממוינת לפי צבעים - מהבהירה לכהה. במרכז מחכה מוכנה הפיילה – גיגית גדולה מברזל מגולוון...

כך הכל התחיל – אמא ואבא. אתם בוודאי יודעים שיש לי מעט מידע על החיים של הוריי בחו"ל, לפני עלייתם ארצה בשנת 1931. מה שאני יודעת הגיע משמות, משפטים שנזרקו לחלל וסיפורים של קרובי משפחה. מכל אלה ניסיתי להרכיב תמונה כוללת. הוריי נולדו בעיירה בשם צ'דרלונגה שבסרביה, חבל ארץ שהיה אז חלק ממזרח אירופה, שעבר משלטון רומני לשליטה רוסית וחזרה לשליטת רומניה. בקיצור מסובך. בתקופת השואה נרצחו כ- 280,000 מתושבי סרביה על-ידי הצבא הרומני, שפעל בשיתוף פעולה עם הנאצים. אחרי המלחמה נותרו שם בסך-הכל 227 יהודים. אמי...

הבית שלנו ברחובות. הבית נבנה בתחילת שנות ה-30 על-ידי הוריי. אבי, שהגיע לארץ כחלוץ, התעקש לעבוד בבניין (מקצוע שהיה ממש רחוק מהעיסוק שלו בארץ הולדתו) ולקחת חלק בבניין הארץ. במקביל לעבודתו, הוא בנה את הבית שלנו במו ידיו בעזרת אימי. באותם ימים לא היו מים זורמים בגבעה ואימי נהגה לרדת למושבה ולחזור עם דליים מלאים מים. בקצה החצר היה מבנה קטן, שכנראה נקנה עם המגרש, בו הוריי התגוררו עד לסיום הבנייה של הבית ''הגדול''. גדול יחסי, כמובן. כשסיים אבי את הבנייה הוא החל בטיפוח הגן. כילדה קטנה, החצר נראתה לי...