הבית שלנו ברחובות. הבית נבנה בתחילת שנות ה-30 על-ידי הוריי. אבי, שהגיע לארץ כחלוץ, התעקש לעבוד בבניין (מקצוע שהיה ממש רחוק מהעיסוק שלו בארץ הולדתו) ולקחת חלק בבניין הארץ. במקביל לעבודתו, הוא בנה את הבית שלנו במו ידיו בעזרת אימי.
באותם ימים לא היו מים זורמים בגבעה ואימי נהגה לרדת למושבה ולחזור עם דליים מלאים מים.
בקצה החצר היה מבנה קטן, שכנראה נקנה עם המגרש, בו הוריי התגוררו עד לסיום הבנייה של הבית ''הגדול''. גדול יחסי, כמובן.
כשסיים אבי את הבנייה הוא החל בטיפוח הגן. כילדה קטנה, החצר נראתה לי מאד גדולה, מלאה בעצי פרי מכל סוג אפשרי, עמוסים בפירות גדולים ועסיסיים, ומסביב פרחים בשלל צבעים.
מסביב לכל עץ הייתה גומה ענקית. כשהיו משקים את העצים וממלאים את הגומות במים, היו נכנסים אליהן הברווזים הלבנים להשתכשך. בחצר היה גם לול תרנגולות ואפילו גדי חמוד שאימי הייתה מושיבה על הברכיים שלה ומשקה אותו חלב, ממש כמו עוד תינוק במשפחה.
בלול התרנגולות חי לו באושר תרנגול ענק ויפה ושמו בישראל היה דון ג'ואן. באחד הימים, כשהייתי קטנטונת ונכנסתי ללול, ידידנו התרנגול כנראה חשב שבאתי לחלוק איתו את הרמון הנשים שלו, התנפל עליי והחל מנקר אותי.
אימי הצילה אותי מאימת התרנגול ולקחה את הבריון אחר כבוד לשוחט. האחים שלי שגילו מה קרה, רצו מהר לשוחט, הוציאו את דון ג'ואן מידיו והחזירו את המלך לארמונו. רק שהפעם הם דאגו לנעילה טובה יותר.
גדר ההפרדה בינינו ובין השכנים מימין הייתה למעשה שיחי פטל שהיו גבוהים ממני, כך שלא ידעתי מי גר שם, אם בכלל.
לעומת זה, בצידה השני של החצר, הגדר גבלה בחצר של השכנה זהבה. אני זוכרת את השכנה זהבה, שגם אהבה אותי וגם היה לה את עץ הפרי היחיד שלא היה לנו - עץ אנונה ענק, שהניב פרות עסיסיים. עד היום זה אחד הפירות האהובים עליי, פרי עם טעם של ילדות.
לאחים שלי הייתה פינה חמה משלהם לשכנה זהבה. באותה תקופה השירותים והמקלחת היו נפרדים מהבית ומוקמו בחצר.
אבי אמנם בנה את השירותים והמקלחת כבר בתוך הבית, אך כנראה שהבית של זהבה היה ישן יותר והשירותים היו ממש מרוחקים מהבית.
זהבה לא הייתה בדיוק רזה, בואו נגיד שהייתה עסיסית פלוס-פלוס. היו לה גם הרגלי חסכון מוזרים. מגבות היה קשה לכבס, מכונות כביסה כמובן שלא היו, כך שלאחר סיום המקלחת, בימי הקיץ כמובן, היא רצה בעירום הביתה כששדיה הענקיים מקפצים בכבדות. ממש כמו חוה בגן העדן.
אחי המתבגרים מצאו שזה מאד משעשע. הם תמיד חיכו ליום המקלחת מאחורי שיח וצפו בזהבה בהנאה רבה. שנים רבות אחרי הם עוד דנו בעלילות זהבה.
גם בלי זהבה, בוודאי תסכימו איתי שגרתי ממש בגן עדן, בשכונה קטנה בלב הפרדסים של רחובות.
